ביטוח אריכות ימים – פנסיה

החל בפרישת העמית מעבודתו תשולם לו הפנסיה, הנקראת "קצבת זקנה" לכל ימי חייו. סכום הקצבה החודשית תלוי בסכום שצבר בקרן ובמקדם הקצבה שיהיה בתוקף ביום הפרישה. מקדם הקצבה מחושב באמצעות האקטואריה על פי מצב הקרן, על פי תוחלת החיים בשנת הפרישה של העמית ועל פי הנחת תשואה עתידית של 4% על נכסי הקרן. זו תשואה גבוהה, שהייתה פעם סבירה אך כיום קשה מאוד להשיגה. ההערכה של תשואה ממוצעת של 4% על נכסי הקרן לאורך שנים ארוכות אינה נראית היום מציאותית. עם זה, הקרנות מתנהגות על פיה ומשלמות היום קצבאות זקנה גדולות מדי הבנויות על תקווה מוגזמת. בגלל מבנה קרן הפנסיה והביטוח ההדדי. משמעות הדבר היא שהגמלאים היום זוכים לתשלום-יתר שיכול לבוא רק על חשבון גמלאי העתיד. שקצבותיהם יקטנו כאשר יתבדה העתיד הוורוד. לכן, ב2013 החליט המפקח להתערב. הוא שינה את הנחת ה4% וקירב אותה אל המציאות. התוצאה המיידית תהיה צמצום קצבאות.

מה קורה לאחר מות העמית?

אחרי מות העמית הפורש, גם שאיריו יזכו לקצבה. קצבת השאירים באה להקטין את הפגיעה ברמת החיים שהייתה לשאירים לפני מות המבוטח. השאירים נקבעים על ידי התקנון ואינם נתונים לבחירת העמית.

מי הם השאירים, וכמה יקבלו? אלמנה (או אלמן), שהיו נשואים לפחות שנתיים, או נולד להם ילד, יזכו ל-60% מהפנסיה של הנפטר, לכל ימי חייהם. אין באפשרות העמית להחליט שלא להשאיר פנסיה לבת זוגו. אבל בידיו לבחור את מסלול הפנסיה, כמבואר להלן. יש קרנות שבהן העמית יכול לקבוע במועד הפרישה את האחוז מהפנסיה שלו – בין 30% ל-100% – שתקבל אלמנתו.

לקרן הפנסיה יש נקודה מיוחדת המאפיינת אותה: לא על הכול העמית חופשי להחליט; יש מגבלות. הממשלה, שבכל שנות המדינה תמכה בקרנות לגלגוליהן, העמידה תנאים ודרשה דרישות מסיבות חברתיות-מוסריות, ובדרך כלל אפשר בקלות להזדהות איתן. למשל, העמית אינו חופשי לנשל את קרוביו ולזכות זרים בקצבתו. לעומת זאת, בפוליסת ביטוח בחברת ביטוח – הכול חופשי.

חשוב להדגיש שלרשות העמית הפורש עומד הסכום שצבר. זהו "התקציב שלו". בידו רק להחליט ביום הפרישה כיצד להשתמש בו. לכן ברור שכל הבחירות שעושה העמית משפיעות על סכום הפנסיה החודשית שיקבל. למשל, אם יבחר מסלול שבו אלמנתו תקבל אחרי פטירתו רק 30% במקום 60%, הקצבה שיקבל הוא כל ימי חייו – תגדל.

כל יתום יזכה ל-30% מהפנסיה של הנפטר, עד גיל 21. יתום שאינו מסוגל לכלכל את עצמו, יקבל את הפנסיה במשך כל ימי חייו. בדרך כלל, לאדם בגיל פרישה כבר אין ילדים בגיל 21. הורים התלויים בפרנסת העמית יקבלו בדרך כלל 20% במשך כל ימי חייהם. סך כל התשלומים לשאירים לא יעלה על תקרה כלשהי, בדרך כלל 100% או 120% מהפנסיה (קצבת הזקנה) של הנפטר.