ננה הלפרין, נצר למשפחת האופטיקה. היא מעושרת של ממש שחיה בוילה מפוארת עם בריכה וחדר כושר. ומשתפת את העוקבות שלה באינסטגרם בריצות שלה בנמל תל אביב. עפרה "חיבורים" שמעוני – וכן, זה שם חיבה מושלם – היא פרסומאית, יזמית ובעלת מגזין לעיצוב הבית. שמזכירה את אירית רחמים של המגזר רק בלי מחשופים ובדציבל אחד נמוך יותר. אסתי סוקולובסקי היא ה-מאפרת הכי מוכרת במגזר. ויש לה יותר מ-40 אלף עוקבות שרק מתות שהיא תעשה להן שפכטל על הפנים. סימי הרשקופ, הגיבורה המעניינת מכולם לדעתי, היא בעלת חשבון האינסטגרם הפופולרי "דוסלב". מעין גרסה צנועה ל"ישראל בידור" – והיא מקפידה לדווח על נושאים חיוביים (נטלי דדון מתקרבת לדת!). את החמישיה סוגרת יעל זילברמן, בעלת עסק לפאות ורחמנא ליצלן גם שמאלנית מוצהרת.

הסדרה מביאה סוף סוף למסך את הנשים החרדיות. כנראה קבוצת האוכלוסייה הכי גדולה בישראל שלא זוכה לייצוג פוליטי (כי כך החליטו הרבנים). צריך רק מפגש קצרצר איתן בשביל להבין כמה הן חזקות, עצמאיות, יוזמות ופורצות דרך. ובכל זאת, בכל מה שקשור לזכות שלהן לקבל החלטות מהותיות לגבי גורלן הן לוקחות צעד אחורה ומשאירות רק לגברים לשחק במגרש. זה מכעיס ומאכזב בעיקר בשבילן. יחד עם זאת, עד לפני מספר שנים סדרה כמו "בנות ברק" הייתה נשמעת כמו פנטזיה רחוקה שבוודאי הייתה גורמת לציבור החרדי לצאת לרחובות, לשרוף פחים ולהפגין, והנה היום היא עולה בדממה מוחלטת, שלא לומר אדישות. דווקא האגביות הזאת היא כנראה הדבר המשמח ביותר ב"בנות ברק", על אף כל חסרונותיה.