קרן פנסיה

קרן פנסיה יכולה לספק לעמיתיה(חבריה) את כל שלושת השירותים שאנו דנים בהם. היא קוראת להם בשמות האלה:

1. ביטוח שאירים. שאירים (survivors) – הנשארים אחרי הסתלקות העמית לעולמו, בדרך כלל אלו הקרובים. כלומר, ביטוח למקרה פטירה של עמית לפני גיל פרישה שיזכה את השאירים בקצבת שאירים חודשית.
2. קצבת זקנה, כלומר קצבה לעמית החל בפרישתו מעבודה (ביטוח אריכות ימים) וכן קצבה לשאירים במקרה של פטירת העמית לאחר הפרישה.
3. ביטוח נכות, או ביטוח אובדן כושר עבודה, המכסה את העמית העובד הנפגע ונותן לו קצבת נכות חודשית עד גיל הפרישה. משם והלאה הוא זוכה רק לקצבת זקנה.

כולם בסירה אחת

המאפיין הבולט של קרן פנסיה הוא ההדדיות בין עמיתיה. היא בנויה על ביטוח הדדי. ביטוח הדדי הוא רעיון מועיל ועתיק (מופיע כבר בתלמוד הבבלי, מסכת בבא קמא קטז ע"ב). ועל פיו חברי הקרן מבטחים איש את רעהו. בביטוח הדדי המבוטחים הם המבטחים של עצמם, כקבוצה, באופן הדדי. כשקורה אירוע הביטוח, הנפגע תובע את הקבוצה (הקרן), והיא מפצה אותו. למעשה, פירוש הדבר שכולם בסירה אחת תלויים זה בזה, לטוב ולרע. אם יהיו, חס וחלילה, תביעות רבות (בעקבות מחלות או אסונות), תידלדל הקרן ותיאלץ לקצץ בזכויות החברים שלא נפגעו.

אותו דבר יקרה אם, להבדיל, תעלה תוחלת החיים. דבר שיחייב את הקרן לשלם קצבאות שנים רבות יותר אחרי הפרישה. בפועל, ההרעה נעשית על ידי שינוי התקנון של הקרן, המגדיר את הזכויות ואת החובות של החברים. עם זה, הקרן לעולם לא תוכל לפשוט רגל, כי היא לעולם אינה מקבלת על עצמה התחייבויות מעבר למה שיש לה, קרי: הצבירה של כלל חבריה. לכל היותר, היא תיאלץ לקצץ בקצבאות ופיצויים שהיא משלמת.

מדי חודש ומדי שנה מחשבים לכל קרן את העודף (או את הגרעון) האקטוארי שלה. החישוב נעשה לפי כללים ונתונים שמכתיב האוצר, העלולים להתגלות כלא-מציאותיים ועשויים להתעדכן לפי המצב והצורך. בכל מקרה, אין קשר בין נתוני העודף/הגירעון לבין פשיטת רגל של הקרן, שהיא כאמור בלתי אפשרית. לכל היותר, הנתונים האלה מאותתים על הצורך בשינויים במחירי הביטחון בקרן או במקדם הקצבה, ואולי, במידת מה, יכולים לשמש להשוואה בין הקרנות.